Tali Cohen Shabtai (Israel/USA) born in Jerusalem, Israel, is a poet with her works translated into many languages. She is the author of three bilingual volumes of poetry, "Purple Diluted in a Black’s Thick"(2007), "Protest" (2012) and "Nine Years From You"(2018). A fourth volume is forthcoming soon. She has lived many years in Oslo, Norway, and in the U.S.A. Shabtai is living in Chicago.
English
Hebrew
SEAL OF APPROVAL – AN ARTICLE
There is justification.
People seek justification based on this
in order to acquire approval for their actions
only so they will not write a letter as in 1863 "Rain of insults falls Édouard Manet wrote
after his painting "Olympia"
received insults and condemnations because a naked woman was drawn sprawled on a couch, and next to her a black maid
He sought no general justification at the time for his painting and the public responded accordingly.
Surely, a naked woman sprawled on a couch was not supposed to shock a public accustomed to the sight of the naked characters of Venus and Aphrodite.
Soon the Renaissance.
But there was no justification for this work by Manet
Without nudity and without the pretentions of honor of mythology! In its time
Similar to Manet's painting that required legitimacy from the mythology
and the granting of legitimacy to his creation from the public
So it is regarding eating meat
There are those who have ensured approval and justification for slaughtering so that animal body parts go into a styrofoam box wrapped in transparent cellophane with pieces of meat for sale in butcher shops
in a lunchtime plate of raw meat to processed meat
in your home
Well, here there is justification by the following determination in the divine order that permitted the eating of meat only after the flood
in the Noah Torah section
and “Everything that lives and moves about will be food for you. Just as I gave you the green plants, I now give you everything”
From this time on, the creatures by order of God are allowed to eat meat as before you were only allowed to eat flora.
And moreover,
from now on the Creator emphasizes that only man is in the image of God, so there is a much greater prohibition on harming man.
To illustrate this, it is necessary to permit eating animals – only thus is there a chance to maintain the value of human life
Here also is a seal for an entire people
From here I pass
to editing work
Editing a book of poetry like this is like a slaughterer
to live meat
both have an inclination to being edible to buyers
What justification does another person have
to touch another's poem?
Even if I am the only one in the 21st century who believes that another person's poem should not be edited, even though there is justification for editing poetry in Hebrew that was practiced
since the 19th century.
This time I will not buy this seal of approval
The nature of the work is evident in the editor's state of mind
and the finished result is according to his subjective
whims. One cannot remain
passive and objective
when the editor has to
give the finished result so that the credit to be written in the letters of his name
I do not care about the interpretation that the editor's editorial purpose regarding the writings of another person
is concerned with checking the perfection of the spoken language
according to the linguistic rules and granting final polishing until the uniting of this writing only adds oil to the fire for me.
So yes, there are seals of approval and there are justifications, and there are some who will rejoice at them
whether it's a work in the spirit of mythology or eating animal meat despite the murder in the matter, and to a poem
that all it seeks is to remain belonging
MARGINS OF SOCIETY
I love remote sights
they provide an answer to offer a glance at the lives of human beings on the margins of society,
it’s funny how much transparency there is in them – until I
see my own life within them.
Empty and fearful, the impure and lepers, homosexuals and transsexuals, prostitutes and homeless harlots, junkies
gripped with insanity
those lacking everything, incurable patients gangs.
These in these places
with an element devoid of any status – indeed
the status indicates location while the role indicates the active part
It is enough to smell the figurative stench
in remote places
to understand the departure of these people
from what was once their role before life on the spine that involved expectations of society
and secondly of their status, where they were before
in society
These are two sides of the coin: a status and a role that no longer attach importance to them in these remote places when they are detached like a bank note to a whore on the margins of society
in an urban alley
In typography, the margins are the blank part that is commonly left between the body text and the edge of the sheet of paper
as is well known, the margins surround the text on its four sides and are usually blank
As in life just not from my angle of view
the core of the page is the text that the margins
delineate
but why wasn't it mentioned that there are other messages that characterize margins other than being "blank"?
Like
constant headlines,
page numbering or footnotes. In the past it was customary to decorate the margins of manuscripts with illustrations I am sure that even today.
How lovely such a notebook!
Think about it! If it weren't for the margins that are the page’s pillar, the text would not be
possible
whether the page margins
fill a space of 2.54 cm or less.
But!
Typically, the reader chooses to completely ignore the existence of the margins and continues reading.
That's how it is in life, too.
גֻּשְׁפַּנְקָא - מַאֲמָר
יֵשׁ הַצְדָּקָה.
אֲנָשִׁים מְחַפְּשִׂים הַצְדָּקָה עַל סְמַךְ זֹאת
כְּדֵי לִרְכֹּשׁ גֻּשְׁפַּנְקָא לְמַעֲשֵׂיהֶם
רַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְתְּבוּ מִכְתָּב כִּבְ- 1863 "יוֹרֵד עָלַי גֶּשֶׁם
שֶׁל עֶלְבּוֹנוֹת. מִישֶׁהוּ בְּוַדַּאי טוֹעֶה"
כְּפִי שֶׁכָּתַב הַצַּיָּר הַצָּרְפָתִי אֶדוּאַרְד מָאנֶה
לְאַחֵר שֶׁצִּיּוּרוֹ "אוֹלִימְפִּיָה"
סָפַג עֶלְבּוֹנוֹת וְגִנּוּיִים מִשּׁוּם שֶׁצֻּיְּרָה בּוֹ אִשָּׁה עֵירֻמָּה שְׂרוּעָה עַל סַפָּה, וּלְיָדָהּ מְשָׁרֶתֶת שְׁחֹרָה
הוּא לֹא חִפֵּשׂ הַצְדָּקָה מֵהַכְּלָל בִּזְמַנּוֹ לְצִיּוּרוֹ וְהַצִּבּוּר הֵגִיב בְּהֶתְאֵם לְכָךְ.
הֲלֹא אִשָּׁה עֵירֹמָה שְׂרוּעָה עַל סַפָּה לֹא הָיְתָה אֲמוּרָה לְזַעְזֵעַ צִבּוּר שֶׁהָיָה רָגִיל לְמַרְאֶה הַדְּמֻיּוֹת שֶׁל וֶנוּס וְאַפְרוֹדִיטֶה בְּעֵירֹם.
עוֹד מֵעֵת הָרֶנֶסַנְס.
אַךְ לֹא הָיְתָה הַצְדָּקָה לִיצִירָה זוֹ שֶׁל מָאנֶה
בְּלֵית עֵירֹם לְלֹא אִצְטְלַת הַמִּיתוֹלוֹגְיָה! בִּזְמַנּוֹ
בְּדוֹמֶה לְצִיּוּרוֹ שֶׁל מָאנֶה שֶׁהַצָּרִיךְ לֶגִיטִימַצְיָה מֵהַמִּיתוֹלוֹגְיָה
וּמַתָּן הֶכְשֵׁר לִיצִירָתוֹ מֵהַצִּבּוּר
כָּךְ גַּם מֵאֲחוֹרֵי אֲכִילַת בָּשָׂר
יֵשׁ מִי שֶׁדָּאַג לְ גֻּשְׁפַּנְקָא וְהַצְדָּקָה לִשְׁחֹט לִכְדֵי חֶלְקֵי אֵיבְרֵי גּוּף שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים לְתוֹךְ קֻפְסַת קַלְקַר עֲטוּפָה בִּנְיַר צֶלּוֹפָן שָׁקוּף כְּשֶׁבְּתוֹכוֹ חֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר לִמְכִירָה בַּחֲנֻיּוֹת אִטְלִיז
בַּצַּלַּחַת שֶׁל שְׁעַת צָהֳרַיִם מִבָּשָׂר נָא עַד בָּשָׂר מְעֻבָּד
בַּבַּיִת שֶׁלָּכֶם
וּבְכֵן פֹּה יֶשְׁנָהּ הַצְדָּקָה עַל יְדֵי הַקְּבִיעָה הַבָּאָה בְּצַו אֱלוֹקִי אֲשֶׁר הִתִּיר אֶת אֲכִילַת הַבָּשָׂר רַק אַחֲרֵי הַמַּבּוּל
בְּפָרָשַׁת נוֹחַ
וְ"כָל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל"
מֵעֵת זוֹ הַבְּרִיּוֹת בְּצַו אֱלוֹקִי רַשָּׁאִים לֶאֱכֹל בָּשָׂר כְּמוֹ שֶׁקֹּדֶם הֻתַּר לָכֶם לֶאֱכֹל צוֹמֵחַ בִּלְבַד.
וִיתֵרָה מִזֹּאת
מֵעַתָּה מַדְגִּישׁ הַבּוֹרֵא שֶׁרַק הָאָדָם הוּא צֶלֶם אֱלֹקִים לָכֵן יֵשׁ אִסּוּר הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל לִפְגֹעַ בָּאָדָם.
כְּדֵי לְהַמְחִישׁ זֹאת נִדְרָשִׁים לְהַתִּיר אֲכִילַת חַיּוֹת - רַק כָּךְ יֵשׁ סִכּוּי לִשְׁמֹר עַל עֵרֶךְ חַיֵּי הָאָדָם
גַּם פֹּה יֶשְׁנוֹ חוֹתָם לְ עַם שָׁלֵם.
מִפֹּה אָנוֹכִי עוֹבֶרֶת
לַ עֲבוֹדַת עֲרִיכָה
עֲבוֹדַת עֲרִיכָה שֶׁל סֵפֶר שִׁירָה כָּמוֹהָ כְּקַצָּב
לִבְשַׂר חַיָּה
לִשְׁנֵיהֶם מְגַמָּה לִהְיוֹת אֲכִילִים לַקּוֹנִים
אֵיזוֹ הַצְדָּקָה יֵשׁ לְאָדָם אַחֵר לָגַעַת
בְּשִׁיר שֶׁל אַחֵר?
אַף אִם אָנֹכִי הַיְּחִידָה בַּמֵּאָה הָ-21 שֶׁסְּבוּרָה שֶׁאֵין לַעֲרֹךְ שִׁיר שֶׁל אָדָם אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשְׁנָהּ הַצְדָּקָה לַעֲרִיכַת שִׁירָה בְּעִבְרִית שֶׁהָיְתָה נְהוּגָה
עוֹד מֵהַמֵּאָה הַ-19. הַפַּעַם לֹא אֶקְנֶה גֻּשְׁפַּנְקָא זוֹ
טִיב הַיְּצִירָה נִכָּר בַּהֲלַךְ רוּחוֹ שֶׁל הָעוֹרֵךְ
וְהַתּוֹצָאָה הַמֻּגְמֶרֶת הִיא עַל פִּי גַּחֲמוֹתָיו
הַסּוּבְּיֶקְטִיבִיּוֹת. לֹא נִתָּן לְהִשָּׁאֵר
פָּסִיבִי וְאוֹבְּיֶקְטִיבִי
כְּשֶׁעַל הָעוֹרֵךְ
לָתֵת אֶת הַתּוֹצָאָה הַמֻּגְמֶרֶת כְּדֵי שֶׁהַקְּרֶדִיט יִכָּתֵב בְּאוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ
לֹא מְעַנְיֶנֶת אוֹתִי הַפַּרְשָׁנוּת הַנִּשְׁעֶנֶת עַל כָּךְ
שֶׁתַּכְלִית הָעֲרִיכָה שֶׁל הָעוֹרֵךְ בִּדְבַר כִּתְבֵי שִׂיחַ שֶׁל אָדָם אַחֵר
עִנְיָנָהּ בִּבְדִיקַת הַתַּקִּינוּת שֶׁל הַשָּׂפָה הַמְּדֻבֶּרֶת
עַל פִּי כְּלָלֵי הַלָּשׁוֹן וְהַעֲנָקַת לִטּוּשׁ סוֹפִי עַד הַאֲחָדַת כְּתִיב
זֶה רַק מוֹסִיף שֶׁמֶן לַמְּדוּרָה עֲבוּרִי.
אָז כֵּן. יֵשׁ גֻּשְׁפַּנְקוֹת וְיֵשׁ הַצְדָּקוֹת וְיֶשְׁנָם אֲחָדִים שֶׁיִּמְחוּ עֲלֵיהֶם
בֵּין אִם זוֹ יְצִירָה בְּרוּחַ הַמִּיתוֹלוֹגְיָה אוֹ אֲכִילַת בְּשַׂר חַיּוֹת עַל אַף הָרֶצַח שֶׁבָּעִנְיָן
וְעַד שִׁיר
שֶׁכָּל שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ זֶה לְהִשָּׁאֵר שַׁיָּךְ
לַלֵּב שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר
.
שׁוּלֵי הַחֶבְרָה
אֲנִי אוֹהֶבֶת מַרְאוֹת נִדָּחִים
הֵם נוֹתְנִים מַעֲנֶה לְהַצִּיעַ מַבָּט עַל חַיֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּשׁוּלֵי הַחֶבְרָה,
זֶה מְבַדֵּחַ כַּמָּה שְׁקִיפוּת יֵשׁ בָּהֶם-עַד כִּי אֲנִי
רוֹאָה אֶת חַיַּי שֶׁלִּי בְּתוֹכָם.
רֵיקִים וּפוֹחֲזִים זָבִים וּמְצֹרָעִים, הוֹמוֹסֶקְסוּאָלִים וּטְרַנְסֶקְסוּאָלִים, זוֹנוֹת וּקְדֵשׁוֹת,
מְחֻסְּרֵי בַּיִת, נַרְקוֹמָנִים,
אֲחוּזֵי טֵירוּף
חַסְרֵי כֹּל,
חוֹלִים חֲשׂוּכֵי מַרְפֵּא,
כְּנוּפְיוֹת.
אֵלּוּ נִמְצָאִים בַּמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ
עִם יְסוֹד נְטוּל כָּל סְטָטוּס - הֲרֵי
הַסְּטָטוּס מַצְבִּיעַ עַל מִקּוּם וְאִלּוּ הַתַּפְקִיד מְצַיֵּן אֶת הַחֵלֶק הַפָּעִיל
דַּי לְהָרִיחַ אֶת הַצַּחֲנָה הַפִיגוּרָטִיבִית
בִּ מְקוֹמוֹת נִדָּחִים
כְּדֵי
לְהָבִין אֶת הָעֲזִיבָה שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ אֶת
מָה שֶׁהָיָה פַּעַם הַתַּפְקִיד שֶׁלָּהֶם לִפְנֵי הַחַיִּים בַּשְּׂדֵרָה
שֶׁהָיוּ כְּרוּכוֹת בּוֹ
צִיפִּיּוֹת מֵהַחֶבְרָה
וְשֵׁנִית מֵהַסְּטָטוּס שֶׁלָּהֶם, הֵיכָן הֵם הָיוּ טֶרֶם
בַּחֶבְרָה
אֵלּוּ שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ: סְטָטוּס וְתַפְקִיד, וְזֶה לֹא מְיַחֵס לָהֶם עוֹד חֲשִׁיבוּת
בַּמְּקוֹמוֹת הַנִּדָחִים הָאֵלּוּ כְּשֶׁהֵם תְּלוּשִׁים כְּמוֹ שְׁטָר לִפְרוּצָה בְּשׁוּלֵי הַחֶבְרָה
בְּסִמְטָה אוּרְבָּנִית
בְּטִיפּוֹגְרַפְיָה הַשּׁוּלַיִם הֵם הַחֵלֶק הָרֵיק שֶׁנָּהוּג לְהַשְׁאִיר בֵּין גּוּף הַטֶּקְסְט
לְבֵין קְצֵה גִּלְיוֹן הַנְּיָר
כַּיָּדוּעַ הַשּׁוּלַיִם מַקִּיפִים אֶת הַטֶּקְסְט מֵאַרְבַּעַת צְדָדָיו וְהֵם רֵיקִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל
כְּמוֹ בַּחַיִּים רַק לֹא מִתּוֹךְ זָוִית רְאִיָּה שֶׁלִּי
הַלִּבָּה שֶׁל הַדַּף הִיא הַטֶּקְסְט אוֹתוֹ תּוֹחֲמִים
הַשּׁוּלַיִם
אַךְ מַדּוּעַ לֹא הֻזְכַּר שֶׁיֶּשְׁנָם עוֹד מְסָרִים שֶׁמְּאַפְיְנִים שׁוּלַיִם מִלְּבַד הֱיוֹתָם
"רֵיקִים"?
כּוֹתָרוֹת קְבוּעוֹת,
מִסְפַּר עַמּוּדִים אוֹ הֶעָרוֹת שׁוּלַיִם. בֶּעָבָר הָיָה נָהוּג לְעַטֵּר שׁוּלֵי כִּתְבֵי יָד
בְּאִיּוּרִים
בְּטוּחַתְנִי שֶׁגַּם הַיּוֹם.
מָה יָפָה מַחְבֶּרֶת כָּזוֹ!
חִשְּׁבוּ עַל זֶה! אִלּוּלֵא הַשּׁוּלַיִם שֶׁהֵם עַמּוּד הַתָּוֶךְ שֶׁל הַדַּף הַטֶּקְסְט לֹא הָיָה
מִתְאַפְשֵׁר
בֵּין אִם שׁוּלֵי הַדַּף
עוֹמְדִים עַל מִרְוָח שֶׁל
2.54 סֶנְטִימֶטְרִים אוֹ פָּחוֹת.
אַךְ!
בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַקּוֹרֵא בּוֹחֵר לְהִתְעַלֵּם כָּלִיל מִקִּיּוּמָם שֶׁל הַשּׁוּלַיִם וּלְהַמְשִׁיךְ בְּרֶצֶף הִקְרִיאָה.
כָּכָה זֶה גַּם בַּחַיִּים.
Translated by the poet